רבי משה טייטלבאום מאויהעל  

נולד בשנת תקי"ט בפשמיעל אשד בגליציה לאביו   רבי צבי הירש מזבורוב. בצעירתו למד תורה אצל דודו   רבי יוֹסף מקוֹלבסוב ואח"כ אצל רבי יהודה אריה הלוי   בעל "דרישת אריה" בסטריזוב. בעודנו נער נתפרסם   שמו כעילוי וזכה להערצת גדוֹלי הדור ההוּא. כשבא   לראשונה ללובלין היה נודע בכנוי "בעל ראש הברזל" "דער אייזערנער קאפף" ואם כי הכירוהו כמתנגד   כיבדוּהו בפקודת החוזה. בדרשה בבית הכנסת שהפליאה   את כל שומעיה הוא דבק בחוזה והפך לחסידו המובהק.  

כשהיה בן י"ז כבר היו לו תלמידים רבים ועמד בקשרי   שו"ת עם גדוֹלי התורה המפוּרסמים ביותר כשנתמנה   לרב בשינוֹבה כבר היה מפוּרסם כגאון וכצדיק. כשעבר   לרבנוּת אוהל אשר בהוּנגריה נהרו אליו אלפים, ואפילו   גויים באו לבקש את עצתו ועזרתו. הצטיין בכח דרשני רב לתוכחתו היתה השפעה עצוּמה בקרב החסידים.   אמרו שהיה לו ניצוץ של ירמיה הנביא כי תמיד התאבל   על חורבן ירושלים ולא הסיח דעתו מצפיה לגאולה .  

מספריו נדפסו שו"ת "השיב משה" "ישמח משה"   ארבעה חלקים על תנ"ך ואגדות חז"ל ו"תפלה למשה"   על תהלים. בנו היה רבי אליעזר ניסן רבה של סיגעט   וחתנו רבי אריה לייב ליפשיץ רבה של ישניץ בעל   שו"ת "אריה דבי עילאה". על תלמידיו נמנו רבי צבי   מליסקא, נכדו בעל "ייטיב לב" ואחרים.   נפטר בכ"ח תמוּז תר"א  

 

  אפתחה במשל פי. למה אנחנו דומים לבן יחיד   אהוב לאביו מאד אשר לימים חלה מאד ושקד   אביו על פתחי הרופאים לדעת מה יעשה לו למצוא   לו עזר ותרופה לרפאותו מחליו. וישקוהו הרופאים   סמים מרים כלענה לרפאותו והנה הבן צעק מאד   אל אביו אהה אדוני אבי לא אוכל לשתות הסמים המרים האלה וטוב מותי מחיי, ואעפ"כ אביו לא   הטה אוזן באהבתו אותו כי חייו תלויים   בשתיית הסמים האלו ונצרכים מאוד   לרפאותו ונתאכזר מאד עליו להכריחו לשתות מי המרים האלה בידעו כי   הרחמנות והחמלח בזה היא אכזריות,   ואכזריות היא רחמנות וחמלה. ויהי בתוך   ההתעסקות ברפואה בא תינוק אחר חברו   של בן היחיד הנ"ל ואמר לו ראה איך   אביך עזב אהבתו ממך ונהפך לך לאויב   ולשונא בהתאכזר עליך אכזריות משונה   להשקותך מי המרים האלה. והבן היחיד   הנ"ל השיבו בחכמתו; שוטה איך לא   הבינות כי אהבת אבי כאז כן עתה ומה   שהתאכזר עלי להשקות מי המרים האלה   אדרבא מגודל אהבתו אותי הכריח טבעו   להפוך מרחמנות לאכזריות אף שקשה   מאד בעיניו ורע ומר לו מאד להתאכזר   עלי עכ"ז סובלו בשביל אהבתו אותי   בידעו כי רפואתי תלויה בזה. וחברו של   אותו התינוק איני מודה ואומר לא כי אלא מחמת שנאה עושה זאת ואין זו   רפואה כלל. והנה הבן יחיד החכם הנ"ל   שותק ושוב לא השיב לו כלום וקיים בעצמו אל תען כסיל כאולתו,   וחישב בנפשו שיודה לדבריו ויהי לימים נתרפא הבן הנ"ל עפ"י   הרפואות ושב לאיתנו ואביו הטיב לו בכל מילי דמטיב. אז קרא   לחברו ואמר לו שוטה מה תאמר עכשיו הלא אתה אמרת כי לא עשה   לי אבי כלל רפואות רק מגודל שנאה חשקני מי המרים והלא הוכיח   סופו על תחלתו שהשקאת הסמים היו רפואה ולא מגודל השנאה רק   מגודל אהבה ע"כ. המשל והנמשל מובן, כי אנחנו עם בני ישראל   בנים קראנו בנים אתם לה' אלקיכם בני בכורי ישראל ולחטיבה אחת   עשנו בעולם שנאמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואהב אותנו דכתיב אהבתי אתכם אמר ה', והנה גברו העוונות עד שחלינו במחלה   גדולה מאד בחולי הנפש כי העוונות והחטאים הם סמי המות להנפש   בטבע כנודע מספרי חכמינו הקדושים וראתה חכמתו יתברך   להשקותינו מי רוש, מי המרים, יין המת תנינים חמת המציק הוה על   הוה וצרה אל חברתה ניגשת ולא מחמת שנאה ח"ו כי לא זז מחבבן   רק לרפאות אותנו מחליינו ולצרף אותנו כמו בתוך כור שנשאר   נקיים מכל סיגים ולהסיר מאתנו כל חולי וכל מכה כל כתם וכל   פגימה. ואף שאנחנו זועקים אבינו שבשמים לא הטה אוזן מי יודע   דרך רפואתנו בכך והוא מקור אהבה אף כי קשות מאד בעיניו   צרותינו ובכל צרתם לו צר כתיב והבן כמה קשה לפניו גודל צרותינו   ואעפי"כ סובל הכל מגודל אהבתנו שנתרפא מנגעינו וממכאובינו.   והנה העכו"ם שחקו עלינו לאמר כי עזב ה' אותנו ואוהב נהפך לאויב   ח"ו בראותם כל העכו"ם שלווים ושקטים ואנחנו דוויים וסחופים   מדולדלים ומטולטלים צרה אל חברתה ניגשת אין לך יום שאין   קללתו מרובה מחברו ונחשבנו ח"ו כצאן לטבח והיינו למשל ולשנינה,   ואיך יתכן זה אם היה קיים רושם נקורה אחת מן האהבה הישנה אשר אהבנו אבינו שבשמים? ואף אם אנחנו נאמר להם כי אין זה מחמת   שנאה רק אדרבא מחמת גודל האהבה לאשר כי יודע דרך רפואתנו   בכך הלא לא יודו לנו וימלאו פיהם שחוק עלינו לכך נקיים בנו   עכשיו ישב בדד וידום ובאנו למדה שומעים חרפתם אין משיבים ועונים. ואנחנו מייחלים ומחכים ומצפים שתבוא העת שיודו לנו דכאשר יושלם הרפואה וירפאנו ויגאלנו ותתגלה מלכותו עלינו לעיני כל חי. אז יוכיח סופנו על תהלתנו כי כל המרירות היתה משנאה רק לרפואה לגודל חליינו ומכאובינו מחמת חטאינו ואז יודו כל האומות כי היה לרפואה בראותם כי נרפא לנו מעוונותינו. ישמח משה בראשית.

 

כוונת הבריאה היתה משום דהטוב רוצה להטיב ואם לא היתה בריאה מי יקבל טוב וחסד וכן הוא אומר עולם חסד יבנה והרי הדברים סותרים ח"ו. אבל האמת הוא דבקנה אחד עולה ואין בהם סתירה ע"ד משל לשר גדול בן משפחה גדולה מהפרתמים והשרים ודוכסים שעשה נבלה גדולה מעשה רע   מכוער ומגונה פשע ומרד אשר נתחייב   על ידו להיות נידון ביסורים קשים ומרים   וגדולים מאד מאד. והנה ע"י השתדלות   רבה ועצומה של בני משפחתו השרים הגדולים והכסף יענה את הכל פטרוהו   מכל, וכל והרי זה חסד נפלא הפלא ופלא.   אבל עדיין איננו בשלמות הטובה והחסד   כי הבושת והכלימה והחרפה גדולה מאד   מאד לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, כי   ידוע שעשה נבלה ומפורסם לעיני כל   שעבור זה נתחייב כזאת. לכך משתדלים עוד בכל עוז ער שכרוזא קרא בחיל ונכתב   בכל פנקסים ודפתראות של כל מקום   משפט ומפרסמים לכל באי עולם כי יצא   נקי עפ"י דין ודת בלי שום וויתור. זה   הוא החסד והטוב שאין אחריה כלום ואין   למעלה ממנה. ע"כ המשל והנמשל הוא   שידוע ומפורסם בספרים הקדושים שכל   מה שמקבלים רק ע"י וויתור הוא נהמא   דכסופא. וזה סוד ביאת הנשמה הקדושה   והטהורה בזה העולם ומזה יובן דכל   שנעשה רק בחסד ורחמים וויתור איננו חסד בשלמות ע"ד אמת   ונהרי אליה וקוץ בה רק אם נזדכך שמקבל כל הטובות והחסדים   עפ"י דין שהכל יודעים שהוא ראוי לכך הוא החסד והטוב בשלמותם.   עפי"ז מובן כי מקור הטוב רוצה להטיב ועולם חסד יבנה כדי שיהיה   מי שיקבל הטובות והחסדים. אך איננו הטוב והחסד ע"ד האמתי   והשלמות כיון שהוא רק בוויתור ונהמא דכיסופא והשלם בלי חסרון   רוצה להשפיע בשלמות טובות וחסדים בלי שום וויתור בקש לברוא   את העולם במדה"ד שיקבלו כל הטובות והחסדים במדת הדין שיהיה   ראוי לכך עפ"י דת ודין ויושר ובלי שום נהמא דכיסופא, וזה הוא   טיב גמור ואמת שאין למעלה ממנה, ולא נבטל כי מחשבתו ית"ש קיים לעד ולנצה נצחים, והוא באמת התכלית המקוּוה הצלחה אחרונה   שאין למעלה הימנה. ואין כאן חזרה רק ע"ד סוף מעשה במחשבה   תחלה וע"ד הבנאי שעלה במחשבתו שיעשה פלטרין וטרקלין גדולים   וטובים והוא אח"כ מתחיל להתעסק במחשבתו איך ומה ועושה עשיות   רבות מאד עד שנגמרת מחשבתו שהיתה מתחילה כך זה הדבר עלה במחשבה התכלית האחרון. וצריך לזה הבתירה חפשית ויצה"ר והוא   יתגבר ועי"כ יהיה כדאי לכל הטובות. והנה כיון שהבחירה חפשית   עלול לחטוא ואם ינהוג תיכף בדין יתהפך העולם כרגע ואין לו קיום   ע"כ צריך להשתתף מדה"ר ולהקדים הרחמים ולהתנהג תיכף ברחמים   כדי שיהיה לו קיום, ומדה"ר עושה את שלו לאט לאט צירוף אחר   צירוף זיכוך אחר זיכוך, מירוק אחר מירוק, דור אחר דור, בכמה   דורות. הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר עד שגומר את שלו והאדם זוכה לקבל הטוב זך ונקי וראוי לכך גם עפ"י מדה"ד בלי שום   נהמא דכיסופא והוא הטוב היקר שאין למעלה הימנו. שם חיי שרה.

 

  אחדות ישראל  

שיש אחדות בישראל אז כל התורה מצורפת והיא מגן לחוסים   בה. דאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם א"כ בכלי הברכה היא   תורה והם ישראל בעצמם ואינו כלי המחזיק מה שבתוכו רק אם יש   שלוֹם ביניהם, והיינו ד' עוז- דהיינו התורה- לעמו יתן, ר"ל בפי עמו.   ועפי"ז יתבאר המדרש סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, לא   פקדה התורה לרדוף אחר המצות אלא כי תקרא קן צפור כי תפגע   כי תראה כי תבא אלא אם בא לידך תעשהו ואם לא בא לידך אין אתה צריך לרדוף אחריו, אבל בשלום בקש שלום במקומך ורדפהו   במקום אחר ע"כ מבואר עפ"י מ"ש כי סור מרע ועשה טוב נאמר   בלא בקשה ורדיפה והיינו לפי שאין לך דבר ותנועה שאין בו עבדות   הבורא כאמיר בכל דרכיך דעהו, א"כ למה ירדוף שתבוא לידה מה   לי זוּ מה לי אחרת? עד"מ אם יש לו פנאי לרדוף יעסוק בתורה ות"ת כנגד כולם רק אם בא לידו חביבה מצוה בשעתה והבן. גם מצוה זו   שירדוף אחריה מתקיימת ע"י אחר וישראל ערבים זה לזה זה עושה   מצוה זו וזה עושה מצוה זו אבל בשלום צריך לבקש כי אם אין   שלום אין כלום ולא יועיל כלום כי הוא פירוד בין הדבקים לכך   ורדפהו. גם ממקום אחר על 'דרך משל מי שקודח תחת הספינה הלא   תאבד הספינה ה"נ הרי ניקב הכלי ונשפך ח"ו לאשפה ולכך נקרא   שלום ששלום לשון שלמות והכלי דהיא אורייתא וישראל שלם עי"ז   והיא היא משמו של הקב"ה כי אורייתא וקוּב"ה וישראל כולא חד.   והשי"ת יטה לבנו לעבדו באמת ובלב שלם והעושה שלום במרומיו   הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונזכה לביאת משית אשר שלום   ואמת יהיה בימיה אכי"ר.   ושם נשא.  

 

שמחת הלב  

עיקר הנסיון הוא שמחת הלב. דהמעשה מוכרח מצד מצות   הבורא ב"ה. והנה לכאורה גבי אברהם ראש החכמים והצדיקים גם השמחה אינה נסיון כ"כ דאיזה אהבה חשובה אהבה נגד אהבתו ית"ש   ראין אהבה אמיתית רק מה שאין מתחלק, ועוד הואיל ואנחנו תחת   גדר ההפסד נחשב בעינינו ליש גם מה שעתיד להיות נפסד ונעדר,   אבל באמת להנחיל אוהבי יש כיון שהוא נצחי, לכך הוא יש ולא זולתו, כי מה שעבר אין וכל מה שסופו להיות עבר הרי כאילו עבר   כבר ומה שעתיד להיות כבר היה, ומה תועלת יש בהמשך הזמן   ההוה? בני עליה וחכמים אמתיים אין בעיניהם יש רק מה שהוא יש ע"ד האמת, וא"כ אברהם ראש החכמים על אבדן גופו של יצחק   לא היה לו לחוש אחר שנצטוה מפי הש"י כיון שבל"ז עלול להפסד   והעדר כי לא יחיה אדם נצח. והגם שיקום בתחית המתים הנה מעלה   זו לא יאבד במה שיעשה עולה כמו הצדיקים הנשרפים על קדושת   ה' ית' ואי על הנשמה הלא אדרבא התעלה במדריגה עליונה מאד.   וא"כ למה לא יעשנה בשמחה? נ"ל בזה דהנסיון של השמחה לא היה   בעבור שמנגד להאהבה הגשמית אהבת האב לבנוֹ רק בבחינת המצוה   ההיא מעצמה היתה השמחה לנסיון.   שם וירח.

 

יש בחירה לאדם  

צדיק שמגיעים אליו יסורים והוא יודע שלא חטא אין לו להתאונן אלא לקבלם באהבה. אבל רשע כשבאים עליו יסורין יש לו   להתאונן, אך לא על היסורין. כי הם טובים לו כי הם ממרקים   עוונותיו רק על חטאיו יש לו להתאונן. וגם נקדים דיש ראיה, דיש   בחירה לאדם נראה אנן יש בני אדם שמתפרנסים ממעשי ידיהם   שאומנות שלמדו ויש ממו"מ ויאמר האדם אני אשב בטל ולא אעשה   כלום כיון שזה נגזר בודאי וידוע לפניו אם אהיה עני או עשיר וא"כ אם ידוע לפניו שאהיה עני אף שאעשה מה שאעשה מ"מ אהיה עני,   ואם ידוּע לפניו שאהיה עשיר אף שאהיה יושב ובטל מ"מ אהיה עשיר,   אין סומכים על זה. אף שבאמת אין העשירות מן האומנות ולא עניתי   מן האומנות מ"מ צריך האדם לעשות. כ"ש לענין היראה צדיק ורשע לא קאמר, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שאין סומכים על זה   אבל הרשעים בעסקי העולם אין סומכים על זה וביראת שמים סומכים.   וידוע דאדם הוא מדריגה גדולה מדריגת צדיק וגבר הוא מדריגה   שפלה וגם ידוע דחי נקרא הצדיק ורשעים בחייהם נקראים מתים.   ם איכה.

 

  באהבה  

השבעתי אתכם בנות ירושלים-- היינו הנשמות הבאות מירושלים של מעלה הנשלחות בכל דור ודור לתקן את הדור אם תעירו את   עצמכם או אם תעוררו את אחרים הכל יהיה באהבה רשפי אש שלהבת   י"ה כי אם הוא באהבה פועל מאד מאד בלבבות כי כאשר ידבק   החלק בכל יבוקעוּ כל המסכים והיינו עד שתחפץ כנסת ישראל על   ידי דביקותם באהבה עזה ונפלאה והבן, כי נכון הוא מאד.   שם שיר השירים.

 

 

 

 

  כל מה שאדם מעלה חימה לנקום נקם הוא ענף מן הגאוה   שיאמר כך וכד דבר לנגדי וכדומה אבל מי שהוא בתכלית הענוה   ונחשב בעיניו כלא היה ודאי דאין רצונו של זה לנקום נקם רק אם   יעשה לשם שמים היוצא מזה שמי שירצה לנקום לש"ש צריך לשני   התנאים דהיינו שלא יתערב בו משהו מן כעס ומן גאוה נקמה כזו   הוא יקרת הערך.   שם תצא.

 

 

צדקה

  צדקה תרומם גוי -- אלו ישראל ר"ל שהצדקה מרוממת כל ענין   הישראליות מ"ט וחסד לאומים חטאת משום שנקראו עבדים א"כ   הצדקה של ישראל מורה שהם בנים. והמשכיל יבין מכל זה גודל   ערכה של מצוות צדקה כי אינה ממעטת רק משפעת והיא המפתח   וגם מהפכת מדה"ד למדה"ר לבטל גזירות רעות וגם גורם לקיים   כל התרי"ג מצות ולהשלים את האדם שלא יצטרך להתגלגל. וזה כל   שורש קיומם ומעמד ומצב של האומה הישראלית וגם מקרב את   הגאולה ב"ב אמן.   שם שמות.

 

  שני מיני שיכורים

יש מי שיצרו מתגבר עליו כל כך עד שלבו אטום ואין נכגסים   בלבו כל דברי תוכחות, אבל חפץ היה שיכנס בלבו לכך מטה אוזן   ויש יותר רע מזה שחפץ ברע כ"כ עד שאינו רוצה להטות אוזן   לשמוע כלל דברי תוכחה כי דואג אולי יכנס בלבו וישוב מדרכו   הרעה. משל לזה שני מיני שיכורים יש ששותה מחמת רוב התאוה   אבל חפץ היה מאוד שלא יתאוה, ויש שעושה פעולות שיתאוה וכן   בכל העבירות וזה רע מאוד.   שם ישעיה.

 

    המצפה למשיח  

בכל יום ובכל שעה ממש היה רבי משה מצפה למשיח לא היה   מסיח דעתו מזה אף רגע אחד .ועד זקנה ושיבה היה מאמין שיחייהו   הקב"ה ויגיעהו לזמן הזה. אם נשמע קול רעש בחוץ מיד צדיק זה   שואל ומבהיל אנשי שלומו צאו וראו רעש זה מהו אפשר מבשר בא לעיר ? בכל לילה היה מניח בגדי יום טוב ומקלו סמוכים למיטתו שלא יהא מן המאחרים לקבל פני מבשר. אף הוא היה מזרז לאנשי   ביתה שבאם יקדימו לשמוע יקיצוהו מיד, לפי שביאת גואל צדק   היתה תקועה בלבבו כל כך כאדם שמחכה לבנו יחידו שיבוא בכל   עת ובכל שעה והריהוּ עומד ומשגיח מן החלונות במסילה ובשעה   שפותחין הדלת מיד ממהר הוא לשם לראות אם לא בא בנו, כך היה   רבי משה מצפה כל רגע כי ישועת ה' כהרף עין.

  הוא היה אומר תימה על רבותי הצדיקים הקרושים זול   ששותקים ואינם מרעישים עולמות להביא לימות המשיח. אפשר   שהושיבום בעולם התענוג הגדול והם נהנים מזיו השכינה עד ששכחו   כל הנעשה בעולם השפל ודומה להם שמשיח כבר בא ואני אילו היו   מבקשים לעשות עמי כך לא הייתי מניח.   מעשה שבאו אליו תלמידיו ואמרו לו רבנוּ בית נאה יש   למכירה סמוך הוא לבית המדרש ולמה ידור רבנו בבית צר? ואמר   להם בני לשם מה אני קונה לי בית כאן בארץ הגויים? הרי במהדה   יבוא משיח צדקנו ושם בהר הקודש אני חוזר לנחלת אבותי למה   אפסיד ממוֹן.  

שם הגדוֹליה מארץ הגר